נווה שלום נמצאת בין הרחובות אגריפס בצפון ובצלאל בדרום ובין הרחובות שילה במזרח וניסים בכר במערב - צפונית לשכונת נחלת ציון.  השכונה נוסדה בשנת 1900 על ידי עולי פרס. 
אדמת נווה שלום נקנתה מהבנקאי הפרוטסטנטי יוהנס פרוטיגר ומשותפו היהודי שלום קונסטרום (בלכר) שהיה בעל הקרקע.  לשמה של השכונה שתי גרסאות :

1. משמו של קונסטרום (שלום).
2. מהפסוק: "וְיָשַׁב עַמִּי בִּנְוֵה שָׁלוֹם וּבְמִשְׁכְּנוֹת מִבְטַחִים וּבִמְנוּחֹת שַׁאֲנַנּוֹת" (ישעיהו ל"ב י"ח)

רפאל חיים הכהן מעולי פרס וממנהיגי הקהילה כתב ספר בשם "אבנים בחומה" ושם הוא מספר:
"בשנת תר"ס רבה היתה הצפיפות בשכונת "שבת צדק" (שם גרו עולי פרס) וגם לא נמצאו מגרשים בתוך השכונה לבנות עליה.  חיפשו מקום לבנין השכונה החדשה בעמק גדול מערבה לשכונת זכרון טוביה השייך לערבים ולהם שותף סרסר יהודי.  שמו היה ר' יצחק גשיצנני.  המגרשים כאן היו יותר גדולים מאשר בשכונת "שבת צדק" – משלוש מאות אמה ומעלה.  רבים מבני עדתנו  קנו כאן חלקת אדמה, כל אחד ואחד לפי יכולתו, ואת השכונה קראנו בשם "נווה שלום".
על התישבות משפחתו הוא כותב:
"באותה שנה (1897) עלה דודי ומורי הרב דוד בן הרב יצחק חקאק משיראז לגור בירושלים.....קנה לו קרקע בשכונת נווה שלום ובנה בית לגור בו.  באותה שנה עלו עוד משפחות מפרס והתעסקו בעבודות הבניין, וכל אחד קנה לו מגרש קטן בשכונת נווה שלום או בשכונת שבת צדק ובנה לו צריף כדי לגור בו."
בית הכנסת המרכזי שנמצא ברחוב עובדיה סומך, נקרא "בית יצחק" והוא שנבנה על ידי משפחת כליפא לזכרו של אביהם יצחק שנפטר באניה בזמן עליתו ארצה. 
עולי פרס הקימו גם תלמוד תורה עבור הילדים הקטנים שבנייתו הסתיימה בשנת 1905.  בשנת 1925 נחנך במקום בית מדרש ובית כנסת בשם "אוהבי ציון " (ברחוב שילה 23).
משך הזמן נבנו בשכונה בתי כנסת נוספים כמו בית כנסת צעירי פרס ברחוב אגריפס 127, שערי רחמים ע"ש רחמים בנא אהרוני ברחוב יוסף חיים 2, שערי רחמים של רב העדה רחמים בן חיים מלמד ברחוב שילה 18 ובית כנסת שאולי וכאשי ברחוב ניסים בכר 30.
למעשה שכונת נווה שלום נבלעה על ידי שכונת נחלת ציון הסמוכה למרות שהיא גדולה ממנה.
להרחבה מאמר באתר "אהבת ירושלים" : "שכונת נווה שלום"