השכונה נמצאת ממערב לגן סאקר ומדרום לרחוב בצלאל באזור הרחובות עלמא, כורזין, הגליל, חצור' יראון וכפר ברעם.
לשכונה קראו גם "שערי ישועה". 
לפי יהושע בן אריה בספרו "ירושלים העברית החדשה בתקופת המנדט" השכונה החלה להבנות אחרי 1897 כיון שלונץ לא מזכיר אותה בנתוניו על שנה זו.  הוא ממשיך ואומרה ששנת היסוד כנראה היא 1906 והמייסדים היו משפחות פרסיות ועירקיות עניות.  במפקד משנת 1916 היו בשכונה 30 בתי אב ו – 92 תושבים. 
במפקד משנת 1939 היו בה כבר 835 נפשות.
רוב תושבי השכונה היו בני העדה הקורדית וחלק מהם היו בין מקימי השכונות זכרון יוסף וזכרון יעקב שהוקמו מצפון לרחוב בצלאל.  הבתים שבנו היו רעועים והיו גם כאלה שהקימו אהלים וצריפים ולאט לאט הוחל בבניין בתי קבע מאבן, אבל גם אלה היו עלובים למדי ומכוסים פח מפני הגשם.  השירותים והמטבחים היו בחוץ.  הבתים היו בני קומה אחת ומי שיכול היה בנה קומה שניה להשכרה כאשר בעל הבית גר בקומה ראשונה.  בכל קומה היו 2 חדרים גדולים וכל חדר יועד למשפחה.  ברחוב היה בור המים שיועד לשתיה, נקיון וכביסה. הביוב זרם ברחובות בתעלות פתוחות.
שמות הרחובות של היום  נתנו רק אחרי קום המדינה.
 המקצוע העיקרי של הגברים היה בסבלות ושל הנשים – עוזרות בית וכובסות.
כיום השכונה הופכת לאט לאט לשכונת יוקרה אם כי עוד אפשר לראות את הסמטאות העלובות של פעם שילכו ויעלמו.